במטרה לאפיין תוצאות של דה-פיברילציה ודום לבבי בסצנות מסרטים, בחנו צוות החוקרים במחקר 35 סצנות מתוך 32 סרטים שיצאו בין השנים 2003-2012. החוקרים בדקו מאפיינים הנוגעים למטופל ולמבצע ההחייאה, מאפיינים הנוגעים לסצנה עצמה, מאפייני הדהפיברילציה והתערבויות נוספות וכן את תוצאות ההחייאה.
עוד בעניין דומה
הממצאים הושוו למטרות טיפול החירום הקרדיווסקולרי של איגוד הלב האמריקאי AHA-ECC, לתוצאות המדווחות בספרות ולתוצאות שהוצבו כיעד לעתיד.
לפי ממצאי המחקר, 25 (71%) מטופלים היו גברים, ו-29 (83%) ממבצעי החייאה היו גברים. מטרת הדהפיברילציה הייתה החייאה ב- 29 (83%) סצנות, והסבת נזק ב-6 (17%). דום לבבי היה האינדיקציה לשימוש ב-23 (66%) סצנות, ומקצב הלב דווח ב-18 סצנות (51%). כאשר המקצב היה ידוע, נעשה שימוש נכון בדהפיברילציה ב-5 (28%) סצנות בהן הייתה טכיקרדיה חדרית או רפרוף חדרים, ונעשה שימוש לא נכון ב-7 (39%) סצנות בהן היתה אסיסטולה.
ב-8 סצנות של דום לבבי בבית החולים, 7 (77%) מהמטופלים שרדו, בהשוואה לשיעור הישרדות של 23.9% המדווח בספרות, ושיעור של 38% שהוצב כיעד עד לשנת 2020 על ידי AHA-ECC. ב-12 סרטים, סצנות שבהן היה דום לבבי מחוץ לבית החולים, 8 (67%) שרדו, בהשוואה לשיעורים של 7.9-9.5% המדווחים בספרות ו-15.8% שהוצבו כמטרה עד לשנת 2020.
החוקרים מסיקים, שבסרטים תוצאות של דהפיברילציה ודום לבבי לרוב אינן משקפות את המציאות. לדבריהם, מדובר בהזדמנות מוחמצת לחנך לבריאות ציבורית.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
