הסטיגמה הנתפסת בעיני מטופלים עם פסוריאזיס תורמת לאיכות חיים ירודה. במחקר חדש שנערך ב-University of Pennsylvania בפילדלפיה, ארה"ב, ושהתפרסם בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology, ביקשו החוקרים לקבוע את השכיחות ואת המנבאים של גישות סטיגמטיות כנגד אנשים עם פסוריאזיס בקרב סטודנטים לרפואה ואנשים מהשורה.
עוד בעניין דומה
אנשים מהשורה גויסו מ-Mechanical Turk של Amazon.comי(n=198). בנוסף, 187 סטודנטים לרפואה גויסו באמצעות דואר אלקטרוני. משתתפים השלימו סקר מקוון בו הם צופים באנשים עם פסוריאזיס הנראה לעין. משתתפים דיווחו על הרצון שלהם להימנע מאינטראקציה חברתית עם האנשים בתמונות, התגובות הרגשיות שלהם לאנשים בתמונות, והסכמתם עם מיתוסים וסטריאוטיפים הקשורים לפסוריאזיס.
משתתפים מ-MTurk תמכו בסוגי הימנעות חברתית. משתתפים הסכימו עם הסטריאוטיפ שפסוריאזיס היא מחלה מדבקת (27.3%) ותמכו במיתוס שפסוריאזיס אינה מחלה חמורה (26.8%). אנליזות של רגרסיה לינארית הראו שהיכרות עם מישהו שסובל מפסוריאזיס ניבאה פחות גישות סטיגמטיות (P<0.05). הסטודנטים לרפואה דיווחו על פחות גישות סטיגמטיות מאשר משתתפי ה-MTurkי(P<0.01).
החוקרים מסכמים שגישות סטיגמטיות כנגד אנשים עם פסוריאזיס הן נפוצות בקרב אנשים בארה"ב, ולכן ישנו צורך במסע הסברה חינוכי לציבור הרחב ולסטודנטים לרפואה בכדי לצמצם את הסטיגמות נגד אנשים עם פסוריאזיס.
מקור: