עמידות לאינסולין הינה מנגנון בסיסי בהתפתחות סוכרת סוג 2, והיא נוכחת ברוב האנשים הנמצאים במצב של טרום-סוכרת. לעמידות לאינסולין יש גורמים תורשתיים וסביבתיים אשר מכוונים לשימור אנרגיה ומטבוליזם. תובנות שהופקו ממחקרים גנטיים שנערכו לאחרונה וממחקרים של חילוף חומרים אין ויוו ואקס ויוו הדגישו את המשמעות החשובה של תפקוד מיטוכונדרי על פיזור שומנים ועמידות לאינסולין. מחקרים אלה תמכו בתיאוריה שתפקוד מיטוכונדרי ירוד קשור לעמידות לאינסולין דרך ההשפעה שלו על איזון אנרגיה בתא. קשר זה נמצא ביחוד ברקמות המגיבות לאינסולין כמו שרירי שלד, רקמות שומן לבן והכבד.
עוד בעניין דומה
במאמר זה דנו החוקרים בממצאים מתוך המחקרים שתוארו, וכן במנגנונים הפוטנציאלים המקשרים בין תפקוד מיטוכונדרי לקוי לבין עמידות לאינסולין.
מקור:
Panjamaporn Sangwung et. al (2020) Endocrinology https://doi.org/10.1210/endocr/bqaa017