מגזין

מהצלחה בניהול המגיפה לכישלון צורב

פרופ' מוטי רביד, מנהל "מעייני הישועה", מספר על הנחיתה הטראומטית שלו מאנטארקטיקה למציאות הקורונה בישראל, מצביע על הטעויות בניהול המשבר וכיצד הפכנו לקורבנות של פאניקה - כתבה ראשונה בסדרת "מנהלי בתי חולים בקורונה"

פרופ' מוטי רביד, מנהל בית החולים מעייני הישועה בבני ברק. צילום: עופר וקנין/ "דה מרקר"

בהיכתב שורות אלו מדינת ישראל כולה צבועה באדום בוהק. קרוב ל-4,000 נדבקים חדשים מדי יום (המספר המאומת, ודאי פחות ממחצית המספר האמיתי), ללא שליטה על קצב ההדבקה, ללא תכנית ממשלתית להתמודדות עם המגיפה, ללא תכלית וללא אופק. צוות מקצועי רחב, בראשות פרויקטור שמונה על ידי הממשלה, תכנן והציע תכניות עבודה. הממשלה דנה או לא דנה ובכל מקרה, ביטלה או עיכבה או עיוותה. לפעמים ברור ששיקולי הממשלה הם פוליטיים בלבד, לפעמים גם זה לא ברור, מאבקי אגו, שיקולי תדמית או גחמות של רגע. שום דבר לא באמת זז.

גייסו את פיקוד העורף אך הוא אינו מוכן ולא יהיה מוכן אלא, אולי, בעוד חודשיים. פתחו מכרזים למעבדות, מספר הבדיקות עולה ואמינות הבדיקות יורדת. אין מערך הסברה בשטח, אין פיקוח ואין אכיפה. יש תשדירי הדרכה בתקשורת האלקטרונית, נבונים ומשעשעים, אך מי רואה? צוותים רפואיים בקופות החולים ובבתי החולים עמוסים לעייפה, מתוסכלים ושחוקים. מנהלים רפואיים מסתכלים בדאגה גוברת והולכת על זחילת עומס החולים כלפי מעלה, חולי קורונה וחולי "לא קורונה", גם להם מגיע לחיות.

סגר בשכונה חרדית בירושלים. צילום ארכיון: יונתן סינדל/ פלאש 90

מתנהל שיח ער על שחיקת מערכת האשפוז, אלף תשבחות "לעושים במלאכה" ואף מעשה אחד.  והציבור? הציבור רואה ושומע ואינו מבין. מרוב מסרים כפולים  ממומחים לעת מצוא, מרוב מודלים ואיומים והבטחות, הציבור איבד כיוון, איבד אמון ואיש הישר בעיניו יעשה. הקשישים למדו להיזהר ושיעור ההדבקה  בהם יורד, הצעירים "שמים פס" ושיעור ההדבקה בהם עולה. ועדיין לא ראינו את ההשפעה של  פתיחת מערכת החינוך תוך יצירת אשליה שההגבלות שהוטלו ימנעו הדבקה. בינתיים, ההגבלות מונעות לימודים. הדבקה? נחכה ונראה. רולטה רוסית כבר אמרנו?

עד שלפתע הגל הגדול של הנדבקים הסתיר את השמש ואז הממשלה הניפה את הפטיש הענק והטילה סגר. כעת כולם (לא כולם) יישבו בבית, המגיפה תיבלם, או לא, המשק יתכווץ עוד קצת, או עוד הרבה. ומתי נצא? ומה אחר כך?

התעקשות משרד הבריאות לצמצם ככל האפשר את מספר הבדיקות והתעקשות, מוזרה עוד יותר, לשלול את התועלת שבמיגון אישי על ידי מסיכות, תרמו לעלייה תלולה במספר הנדבקים היומי. משרד הבריאות  דיבר על אסון מתקרב, הפיץ מודלים שניבאו אלפי מתים ודרש אמצעים דרסטיים כדי לשטח את עקומת הנדבקים

כדי לנסות ולהבין מה בעצם קרה כאן, איך הפכנו מסיפור הצלחה בניהול  המגיפה לכישלון כל כך צורב אני מבקש לחזור להתחלה.

ב-19 בפברואר 2020 נחתנו קבוצה קטנה של חברים בנתב"ג לאחר מסע  בקצה העולם, בין הקרחונים והפינגווינים ואריות הים של  היבשת השביעית, אנטארקטיקה. המעבר  ממרחבי השלג לאור הבוהק, לאבק ולהמולה של המקום הנפלא הזה שאנחנו קוראים לו בית היה טראומטי וכאילו מפתיע אף שכולנו חווינו כמותו פעמים רבות בעבר. הפעם, בכל זאת, המפגש  עם המציאות היה שונה. הקורנה כבר היתה. היא היתה בסין ולדעת פרשנים היתה אמורה להישאר שם אך מהר מאוד נדדה לארצות סמוכות ואז לארצות רחוקות והחלה מכה באירופה וביבשת אמריקה.

נוסעים בנמל התעופה בן גוריון. "ההגבלות על כניסת תיירים וחוזרים החלו בזחילה ובכל שלב איחרו את המועד. צילום: אבשלום ששוני/ פלאש 90

חברי התפזרו, כל אחד למעונו ולעיסוקו הפרטי, אני נחתתי בבית החולים ולפני שהספקתי לחמם את הכיסא הייתי שקוע עד צוואר בהכנות לקראת קליטת חולי קורונה שאיימו להגיע.

התקשורת המקצועית והכללית כבר סיפרה על ההתמודדות בסין ועל ההצלחה בטייוואן אך אצלנו לא למדו. ההגבלות על כניסת תיירים וחוזרים החלו בזחילה ובכל שלב איחרו את המועד. תחילה עקבו אחרי כל נדבק חדש וקיימו, לפרטיו, את הנוהל של קטיעת שרשרת ההדבקה. אחר כך רבו הנדבקים, מקור ההדבקה לא אותר, השליטה אבדה.

התעקשות משרד הבריאות לצמצם ככל האפשר את מספר הבדיקות והתעקשות, מוזרה עוד יותר, לשלול את התועלת שבמיגון אישי על ידי מסיכות, תרמו לעלייה תלולה במספר הנדבקים היומי. משרד הבריאות  דיבר על אסון מתקרב, הפיץ מודלים שניבאו אלפי מתים ודרש אמצעים דרסטיים כדי לשטח את עקומת הנדבקים.

במקום להקים מערך אפידמיולוגי יעיל, בדיקות רבות, איתור מוקדם, תשובות מהירות, פיקוח ואכיפה נבונה באזורי סיכון (לא על חוף הים), הפאניקה הכתיבה ריצה לסגר כללי שהרס את הכלכלה והשיג, כמצופה, ירידה ניכרת אך זמנית בשיעורי ההדבקה אשר חזרו לטפס במהירות גוברת והולכת לאחר פתיחת המשק, הסרת ההגבלות ופתיחת מערכת החינוך.

בגל הראשון, בחודשי מרץ-מאי, הפאניקה גרמה לחנק מערכת הבריאות.  משרד הבריאות הורה לבתי החולים להפסיק פעילות אלקטיבית ולצמצם את  המחלקות הרגילות לטובת פתיחת מחלקות לטיפול בחולי קורונה. הצמצום הדרסטי של מערכי האשפוז והמרפאות גרמו להחמרה בתחלואה ולתמותה של חולים במגוון מחלות אשר לא הגיעו לטיפול רפואי. מחלקות הקורונה הרבות שנפתחו נותרו בתפוסה נמוכה ובחלקן נסגרו לאחר שוך הגל הראשון ולא נפתחו במלואן עד היום.

הטיפול הרפואי בחולי קורונה גם הוא היה קורבן לפאניקה. פעילות יתר, שימוש בתרופות שלא נבדקו והחלפת פרוטוקולים בכל מספר ימים. עם זאת, עקומת הלמידה של מערכת הבריאות היתה מהירה. למדנו מהעולם ומנסיוננו, שיטות הטיפול התגבשו, הטיפול בחולים הפך מסודר ואחיד יותר

ההצלחה הגדולה שראשי המדינה נפנפו בה בראשית הקיץ לא היתה אלא אחיזת עיניים, תוצאה של החרדה שאחזה בממשלה וזלגה לציבור. הסגר עצר את שרשרת ההדבקה אך לא קטע אותה. כמו קפיץ שכווץ אך לא נשבר והשתחרר למלוא אורכו כשהלחץ רפה, כך ההדבקה בקורונה הצטמצמה זמנית על מנת לחזור ביתר שאת לאחר ביטול הסגר.

הטיפול הרפואי בחולי קורונה גם הוא היה קורבן לפאניקה. פעילות יתר, שימוש בתרופות שלא נבדקו והחלפת פרוטוקולים בכל מספר ימים. עם זאת, עקומת הלמידה של מערכת הבריאות היתה מהירה. למדנו מהעולם ומנסיוננו, שיטות הטיפול התגבשו, הטיפול בחולים הפך מסודר ואחיד יותר. ככל שהזמן חלף, שיעורי התמותה פחתו. המערכת למדה לא למהר ולאשפז חולים, למדה למנוע הנשמה מיותרת ולעשות שימוש מושכל בתרופות שיעילותן הוכחה בשלבים השונים של המחלה.

עדיין הוירוס מראה פנים חדשות מדי פעם ועדיין המיון של המידע הרפואי אינו מוקפד מספיק אך הביטחון כיום רב יותר, הגישה למטופלים מפוקחת ושיעורי ההצלחה עולים. מספר המתים רב מאוד יחסית לעבר אך שיעור התמותה נמצא בירידה. המערכת הרפואית הוכיחה בגרות ויכולת למידה  שלא היו נחלתן של מערכות השלטון המרכזי והמקומי.

הקורונה, כמו כל מחלה מידבקת, פגעה קשה יותר באוכלוסיות החיות בצפיפות. למדנו כי ההדבקה מתרחשת כאשר אדם נושם אוויר שנפלט מריאותיו של חולה. ככל שידוע עד היום, אין הדבקה אירוסולית, הווירוס אינו נשאר באוויר זמן מספיק. וכן, אין הדבקה במגע במשטחים. לכן, המסיכות מהוות הגנה יעילה ואילו הצפיפות והבילוי המשותף מעלים את שיעור הנדבקים. הסיכון להדבקה יורד ביחס ישר לריבוע המרחק בין האנשים. ישובים צפופים חייבים לכן במשמעת התנהגות מוקפדת ונוקשה יותר מיישובים אחרים. כדי להתגונן הם חייבים להסכים לפגיעה  קשה יותר באורח חייהם.

העסקנים, במיוחד במגזר החרדי, שלא היו מוכנים להפנים את המסרים, בחרו "להרוג את השליח", להתנגד, להתקומם ולא להישמע לעצות. המחיר שקהילות אלו שילמו התבטא בתחלואה שהיתה פי עשרה גבוהה יותר מהממוצע בארץ

מטבעם של אנשים שהאמצעים הנוקשים יותר  מתפרשים כאפליה או כענישה מכוונת. נסיונות הסבר והתראות של מומחים לתושבי היישובים הצפופים, חרדים וערבים, נתקלו בתגובת הגנה תקיפה ולעתים תוקפנית. העסקנים, במיוחד במגזר החרדי, שלא היו מוכנים להפנים את המסרים, בחרו "להרוג את השליח", להתנגד, להתקומם ולא להישמע לעצות. המחיר שקהילות אלו שילמו התבטא בתחלואה שהיתה פי עשרה גבוהה יותר מהממוצע בארץ.

בשלהי הגל הראשון חלק מהיישובים החרדיים הפנימו את לקחי המגיפה, הגבירו שיתוף פעולה עם משרד הבריאות, נעזרו בצבא, פינו חולים ופעלו להגברת משמעת בציבור. בבני ברק למשל, אף שהיא נותרה "עיר אדומה" לפי ההגדרה הרשמית, שיעור התחלואה היחסי בגל השני נמוך משמעותית לעומת הגל הראשון. אולם, הלקח לא נלמד היטב. כעת, כאשר שוב עלה הצורך באכיפה בררנית של הגבלות לפי שיעורי ההדבקה, התגברו שוב הקולות המתלוננים על אפליה וקיפוח. כל סיעה וכל מגזר משכו לכיוונו עד שהנחלים הפכו לשיטפון. חזרנו לנקודת ההתחלה, שוב סגר כללי, אלא שעמדת המוצא הפעם נחותה יותר.

הממשלה לא למדה דבר וחלקים גדולים בציבור לא למדו דבר. הגלגל חוזר. עלינו, ירדנו, שוב עלינו. האם ומתי נרד? לא נדע.

נושאים קשורים:  פרופ' מוטי רביד,  מגזזין,  חדשות,  קורונה,  המרכז הרפואי "מעייני הישועה",  בני ברק
תגובות
 
אנונימי/ת
18.09.2020, 12:21

דברים כדורבנות, תיאור מציאות.
אפשר היה בלי סיפור האנטארטיקה, מיותר!!!!

18.09.2020, 14:13

אחת התכונות הבסיסיות של רופא טוב הוא יושר אינטלקטואלי. הפרופסור רביד מנתח בפשטות ובלא משוא פנים את תהליכי התפשטות המחלה בארץ ולא מתבייש להביע דעה. אחד החטאים של רופאים בשירות הציבורי הוא השתיקה, על אי אמירת אמת איני רוצה להרחיב כלל. שתיקה נוכח חוסר אמצעים, חוסר בכוח אדם וחשוב מכך היעדר מדיניות ואופן ניהול. מנהל במערכת הרפואית, אח, רופאה שאינם עומדים על דעתם ואף חוששים לאומרה בפורומים המתאימים כיוון שהיא נוגדת את הלך הרוח באותו המוסד או במערכת הבריאות מועלים באמון שניתן בהם על ידי הציבור. האם לא נתקלנו בעובדים, רופאים, מנהלים שטייחו חקירות אפידימיולוגיות כדי שלא תושבת עבודת המחלקה? הכנסותיה? האם לא אמרנו נסתדר, נעמוד ביעדים, יש לנו תכניות כשבאותה השעה ידענו שלא נסתדר, כנראה לא נעמוד ביעדים (אם בכלל הוגדרו כאלה) ולא היו לנו תוכניות או שידענו שהן לא ריאליות. זמן תשובה לך ישראל. והתשובה והתיקון אחים המה.

אנונימי/ת
18.09.2020, 14:15

מאמר שפוי מדוייק וכואב. מחכה להמשך.

אנונימי/ת
18.09.2020, 15:57

פרופ\' רביד כל מילה מדבריך \"חצובה בסלע\",
לצערנו ניהול משברים וניהול רפואי לא תמיד חד הם

אנונימי/ת
19.09.2020, 08:20

בראש הכתבה רשום \"כתבה ראשונה בסדרת \"מנהלי בתי חולים בקורונה\". אח\"כ רשום,

\"פרופ\' מוטי רביד, מנהל \"מעייני הישועה\". ובצד עם התמונה רשום,

\"פרופ\' מוטי רביד המנהל הרפואי של המרכז הרפואי מעייני הישועה\".

כדאי להחליט מה האמת .... מנהל/מנכ\"ל מעיני הישועה הוא ש. רוטשילד, נצר למשפחת רוטשילד מייסד בית החולים, ולא פרופ\' רביד. פרופ\' רביד אינו המנהל של בית החולים אלא מנהל רפואי שגם הוא תפקיד מכובד. מכאן שסדרת הכתבות החלה עם \"כיסויים\".

פרופ\' רביד הוא מנהל רפואי ולא מנהל בית חולים. כדאי לדייק בפרטים גם מוסר הפרטים וגם המקבל אותם.

אנונימי/ת
19.09.2020, 11:10

ברוב בתי החולים מנהלי בתי החולים הם רופאים ולכן משמשים גם כמנהלים כללים וגם כמנהלים רפואיים.
בבתי החולים הממשלתיים זה תמיד כך, וגם העתירה של איריס לוונשטיין לאפשר לה להתמודד על ניהול וולפסון נדחתה.
בבתי החולים מעייני הישועה ולניאדו - המנהל איננו רופא, ולכן על פי פקודת בריאות העם יש צורך למנות מנהל רפואי.
אתה אמנם דייקת בדבריך, אך לצורך סדרת הכתבות מדובר בעניין שולי לחלוטין, ולהערתך יש ניחוח קנטרני.

זאות מלחמה כמו מלחמת עולם, שגורמת לכמות עולה וגודלת של פצועים והרוגים אזרחיים כשהאויב הוא גורם מדבק.
עד שאנשים לא יבינו את זה, לא נוכל לנצח.
במלחמה לא מחליטים על פי הכיס האישי או הרגלי חיים של אזרח.
להבדיל בפוליטיקאים או אנשי צבא, רופאים חייבים מוסרית לפעול אך ורק לשמירת חיים ולא יתכן שרופאים יסכימו מראש על לגזר דין מוות או פגיעה קשה של בני אדם מסיבה רפואית.
בר סימן טוב , למרות שהוא לא רופא, אך מתוך מחוייבות לתפקיד ואנושיות בסיסית, פעל לפי העיקרון של הצלת חיים - וזה מה שרופאים, לפני כולם, חייבים לעשות, ולא לזלזל בחיים של בני אדם.

הפניקה היתה במקום כשראו בתי חולים בקריסה בסין, איטליה וספרד ואחרי זה בניו יורק.
לא היו מספיק מסכות, לא היה מספיק PPE, לא היו מפסיק בדיקות - לא כי לא רצו שיהיו- כי היה חוסר בכל העולם. משרד הבריאות, סך הכל, בגל הראשון, פעל טוב מאוד- ומספרי תחלואה ותמותה מוכיחים זאות. כמו שמספר ראשון!!! בהדבקות בעולם, לפי האוכלוסיה בגל שני תמוכיח את הרשלנות הנוראית. ולא פלא, אם נכנסו לילחם, לא במגפה, אלה בסגר. ״ זה כמו נזלת״ ככה דיברה דר. מטות בארוץ 2 ואפילו עכשיו היא אומרת שהסגר הוא אסון. אסון זה המוות, אסון זה החוסר יכולת לנשום, אסון זה להיות חולה קשה או למות מופרד מהמשפחה וללא מגעת אנוש, אסון זה בשביל הצוואת רפואית, לאבד חולים אחד אחרי השני ( לא לדבר על הקושי הפיזי ונפשי) אסון יהיה אם חולה עם מחלה חריפה כל שהיא לא יוכל לקבל טיפול בשל קריסת המערכת. לא הסגר הוא ה״אסון״.

21.09.2020, 16:58

דליה צודקת. מלים כדורבנות

22.09.2020, 07:54

ד\"ר דליה צודקת. בכל מילה.

אנונימי/ת
08.10.2020, 13:50

הכרתיו, בהיותי חייל סדיר בצנחנים והוא רופא חטיבתי.כבר אז התגלה בכושר אנליטי ומנהיגותי. מאמרו כאן עניני , ממצה ואמיתי כל כך-נתוח פשוט של הקורה.