השמנת יתר היא מחלה כרונית עם אפשרויות טיפול מעטות במתבגרים. Liraglutide עשוי להיות שימושי לניהול משקל בקרב מתבגרים עם השמנת יתר.
עוד בעניין דומה
בניסוי אקראי כפול-סמיות זה, שכלל תקופת טיפול של 56 שבועות ותקופת מעקב של 26 שבועות, נרשמו מתבגרים (מגיל 12 ועד 18 שנים) עם השמנת יתר ותגובה גרועה לטיפול בשינוי אורח החיים בלבד. המשתתפים הוקצו באופן אקראי (1: 1) לקבל Liraglutideי(3.0 מ"ג) או אינבו בצורה תת-עורית פעם ביום, בנוסף לטיפול באורח החיים. התוצא העיקרי היה השינוי מנקודת הבסיס במדד מסת הגוף (BMI; המשקל בקילוגרמים חלקי ריבוע הגובה במטר) בשבוע 56.
בסך הכל 125 משתתפים הוקצו לקבוצת Liraglutide ו-126 לקבוצת האינבו. Liraglutide היה עדיף על אינבו ביחס לשינוי מקו הבסיס ב-BMI בשבוע ה-56 (הבדל משוער 0.22-; רווח בר סמך 95%, 0.37- עד 0.08-; רמת מובהקות 0.002). נצפתה ירידה ב-BMI של לפחות 5% בקרב 51 מתוך 113 משתתפים בקבוצת Liraglutide וב-20 מתוך 105 משתתפים בקבוצת אינבו (אחוז משוער 43.3% ,לעומת 18.7%), וירידה ב-BMI של לפחות 10% נצפו ב-33 וב-9 בהתאמה (אחוז משוער, 26.1% לעומת 8.1%). נצפתה ירידה גדולה יותר עם liraglutide בהשוואה לאינבו ב-BMI (הבדל משוער, 4.64 נקודות אחוז) ולמשקל גוף (הבדל משוער, 4.50- ק"ג לשינוי מוחלט ו-5.01- נקודות אחוז לשינוי יחסי). לאחר הפסקת הטיפול נצפתה עלייה גדולה יותר ב-BMI עם Liraglutide בהשוואה לאינבו (הבדל משוער 0.15; רווח בר סמך 95%, 0.07 עד 0.23). יותר משתתפים בקבוצת Liraglutide מאשר בקבוצת האינבו סבלו מתופעות לוואי במערכת העיכול (81 מתוך 125 [64.8%] לעומת 46 מתוך 126 [36.5%]) ואירועים שליליים שהובילו להפסקת הטיפול בניסוי (13 [10.4%] לעומת 0). מעטים מהמשתתפים בשתי הקבוצות היו עם תופעות לוואי חמורות (3 [2.4%] לעומת 5 [4.0%]). התאבדות אחת, שהתרחשה בקבוצת Liraglutide, הוערכה על ידי החוקרת כלא סבירה שהיא קשורה לטיפול הניסוי.
בקרב מתבגרים הסובלים מהשמנת יתר, השימוש ב-liraglutideי(3.0 מ"ג) כתוספת טיפול בשינוי אורח חיים הוביל לירידה משמעותית יותר ב-BMI בהשוואה לטיפול באינבו ושינוי אורח חיים.
מקור:
Kelly A. S. Et al. (2020) New England Journal of Medicine, 382(22), 2117-2128
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
