כריתת טחול מועילה לכ-70-80% ממקרי טרומבוציטופניה חיסונית כרונית בילדים (Pediatric Chronic Immune Thrombocytopenia- cITP), כאשר יש מידע חלקי עבור יעילות הפעולה עבור מטופלים עם אנמיה המוליטית אוטואימונית (Autoimmune Hemolytic Anemia- AIHA) ותסמונת אוונס (Evans Syndrome - ES). מכיוון שפעולה זו בלתי הפיכה ומכיוון שאין מידע מספק על אודות תוצאים ארוכי טווח של הפעולה, ישנו קושי בקבלת ההחלטה מתי כדאי לבצע כריתת טחול בילדים.
עוד בעניין דומה
במחקר זה החוקרים מדווחים על מאפיינים המקושרים לתוצאים של כריתת טחול, מתוך עוקבת OBS’CEREVANCE שעוקב אחר ילדים מצרפת עם ציטופניה אוטואימונית (Autoimmune Cytopenia-AIC) באופן פרוספקטיבי מאז שנת 2004. התוצא העיקרי שנבדק היה שרידות ללא כשלון טיפולי (Failure-Free Survival - FFS), שנקבע על פי זמן מאז כריתת הטחול ועד החלת טיפול קו שני (מלבד סטרואידים ואימונוגלובולינים במתן תוך ורידי [intravenous immunoglobulins- IVIG]), או מוות.
במחקר נכללו 161 נבדקים (cITP: n=120, AIHA: n=19, ES: n=22) עם משך מעקב חציוני של 6.8 (טווח של 1-33.3) שנים מביצוע כריתת הטחול. תוצאות המחקר הדגימו כי AIC לא נמצא קשור ל-FFS. כמו כן נמצא מתאם חזק בין ביטויים אימונופתולוגיים (Immunopathological Manifestations - IM) לבין תוצאים עגומים. אבחנה של IM טרם ביצוע כריתת הטחול נמצא קשור לירידה ב-FFS (יחס סיכונים של 0.39, רווח בר-סמך של 95%, 0.21-0.72; p=0.003, מתוקנן עבור סוג ה-AIC). אבחנה של IM בכל שלב שהוא במהלך המעקב נמצא קשור ל-FFS נמוך אפילו יותר (יחס סיכונים של 0.22, רווח בר-סמך של 95%, 0.12-0.39; p=2.8 x 10-7, מתוקנן עבור סוג ה-AIC) כמו גם עם עליה בסיכון להישנות, זיהום חיידקי חמור ואירוע קרישתי.
מסקנת החוקרים הייתה כי ראוי לבחון האם יש למטופל IM כאשר שוקלים ביצוע כריתת טחול בילדים עם AIC על מנת לדייק את יחס הסיכון מול תועלת. לאחר כריתת הטחול, יש לבצע מעקב אחר IM על מנת לזהות מטופלים עם סיכון גבוה יותר לתוצאים עגומים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
