חולים מבוגרים יותר מראים שיעורי תמותה גבוהים לאחר ביצוע החייאה בבית חולים בעקבות דום לב. עם זאת, קיים ידע מועט בלבד על תפקיד שבריריות המטופלים בנוגע לשרידות עד לשחרור לאחר החייאת לב-ריאה שנעשתה בבית החולים.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Journal of General Internal Medicine', החוקרים בדקו האם שבריריות, אשר נמדדה על ידי ה-Clinical Frailty Scale, נקשרה עם תמותה של חולים מבוגרים לאחר החייאת לב-ריאה בבית חולים.
לצורך כך, נאספו מטופלים בני 65 שנים ומעלה אשר עברו החייאת לב-ריאה בעקבות דום לב במהלך אשפוזם. המטופלים אושפזו באחד משני בתי חולים אקדמיים עירוניים או באחד משלושה בתי חולים קהילתיים פרבריים המשתייכים למערכת הבריאות בבוסטון, ארצות הברית, בתקופה החל מינואר 2018 ועד לינואר 2020. חולים עם ציוני Clinical Frailty Scale של 1-3 נחשבו כלא שבריריים, ציונים 4-6 נחשבו לשבריריים באופן מועט מאוד, מועט, ובינוני, בהתאמה, וציונים 7-9 נחשבו לשבריריים באופן חמור.
בסך הכל נאספו 324 חולים אשר עברו החייאת לב-ריאה בעקבות דום לב בבית החולים, כאשר תמותה בבית החולים אירעה בקרב 73.1% מהמטופלים. במטופלים עם ציון Clinical Frailty Scale של 1-3 אירעו 54% תמותה בבית החולים, אשר עלתה ל-66%, 78%, 84% ו-84% עבור מטופלים עם Clinical Frailty Scale בציון של 4, 5, 6 ו 7-9, בהתאמה (p = 0.001). לאחר תקנון לגיל, מין, מוצא אתני ו-Charlson Comorbidity Index, ציוני שבריריות גבוהים יותר נקשרו באופן מובהק עם סיכויים גבוהים יותר לתמותה בבית החולים. בהשוואה למטופלים עם Charlson Comorbidity Index בציון של 1-3, יחסי הסיכויים (רווח בר-סמך של 95%) לתמותה בבית החולים עבור חולים עם Charlson Comorbidity Index בציון של 4, 5, 6 ו-7-9 היו 1.6 (0.8- 3.3), 3.0 (1.3-7.1), 4.4 (1.9-9.9) ו-4.6 (1.8-11.8), בהתאמה (p = 0.001).
לסיכום, בחולים מבוגרים לאחר החייאת לב-ריאה בין כותלי בית החולים נמצא קשר בין רמות שבריריות גבוהות יותר ובין שיעור מוגבר של תמותה. החוקרים מוסיפים כי על רופאים לשקול להשתמש ב-Clinical Frailty Scale על מנת שיסייע בהכוונת שיחות הנוגעות למטרות הטיפול, כולל דיון על ה-code status (החלטות על טיפול מציל חיים), בקרב אוכלוסיית מטופלים זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
