חבר הקונגרס האמריקאי ג'ורג' סנטוס (35), רפובליקני מלונג איילנד, שנבחר לאחרונה לייצג את המחוז השלישי של ניו יורק, הוא תופעה. בשישה שבועות שחלפו מבחירתו (הוא נכנס לתפקיד ב-3 בינואר), עובדות מפתח מהביוגרפיה של סנטוס - לרבות הקולג' שבו רכש את התואר שלו, עבודתו ב"סיטיגרופ" וב"גולדמן זאקס", קבוצה להצלת בעלי חיים שלדבריו הקים והשתייכותו הדתית היהודית – כל העובדות לכאורה הללו נסתרו בזו אחרי זו על ידי עיתונאים ובודקי עובדות. ערוצי חדשות רבים דיווחו שנראה כי חלקים גדולים מהאוטוביוגרפיה שפרסם היו מפוברקים, כולל טענות על מוצאו, השכלתו, תעסוקה, עבודת צדקה, בעלות על רכוש ופשעים שלטענתו היה קורבן להם.
כעת, הוא עצמו מודה שאין לו תואר אקדמי; הוא לא הועסק מעולם על ידי החברות סיטיגרופ וגולדמן זאקס, ול-IRS, מס ההכנסה האמריקאי, אין בדל תיעוד על קבוצת הצלת החיות שלו. הוא גם אומר שהוא מעולם לא טען שהוא יהודי, אלא הוא היה "יהודי", כלומר יהודי כקונספט.
החל מהחודש שעבר, סנטוס נחקר על ידי מספר ארגוני אכיפת חוק: הרשויות הפדרליות בארה"ב, רשויות מדינת ניו יורק, מחוז נסאו בלונג איילנד והרשויות בברזיל. הסיבה שגם הברזילאים מחפשים אותו היא שסנטוס הודה עוד ב-2010 בביצוע הונאת צ'קים בברזיל, אך הוא לא התייצב בבית המשפט שם, מה שהותיר את התיק שלו פתוח.
כשנתבקש להסביר, סנטוס הגן על עצמו בראיונות לתקשורת בטענה, שהפערים בעובדות היו תוצאה של "ריפוד" קורות חייו ובחירה גרועה של מילים, אבל הוא לא עבריין.
לא ברור מה הניע את ההצהרות של סנטוס אבל הסיפור שלו נתן לאנשי מקצוע, שחוקרים את השקר בצורותיו הקיצוניות ביותר, חלון הזדמנויות נדיר כדי להעלות את המודעות לשקר כהפרעה נפשית - כזו שלדבריהם הוזנחה במידה רבה על ידי רופאים ומטפלים.
"נדיר למצוא דמות ציבורית שמשקרת לעתים קרובות כל כך בדרכים כל כך קלות להפרכה", אמר כריסטיאן הארט, פסיכולוג שמנהל את מעבדת ההונאה האנושית באוניברסיטת האישה בטקסס.
חקר השקר הפתולוגי – כ-20 הגדרות שונות
פסיכיאטרים הכירו בשקר פתולוגי, pseudologia phantastica, כבעיה נפשית מאז סוף המאה ה-19, אך מומחים טוענים כי הנושא מעולם לא קיבל תשומת לב רצינית, מימון או מחקר אמיתי. אין לו הגדרה משלו במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, ה-DSM, "התנ"ך של הפסיכיאטריה". במקום זאת, הוא מוכר כתכונה של אבחנות אחרות, כמו הפרעת אישיות. כתוצאה מכך, אין עדיין טיפול מבוסס ראיות לנושא, למרות ששקרנים פתולוגים רבים אומרים שהם היו רוצים לקבל עזרה כדי להפסיק לשקר.
הגישה הסטנדרטית לטיפול בשקר מסתמכת על טכניקות ששאולות מטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, המבוסס על שינוי דפוסי חשיבה, אבל אף אחד לא בטוח שזו הדרך היעילה ביותר. "אנחנו לא יודעים בהכרח מהו הטיפול היעיל ביותר", אמר דרו קרטיס, פרופסור חבר לפסיכולוגיה באוניברסיטת אנג'לו סטייט בטקסס, חוקר שקר פתולוגי.
לאחרונה משהו השתנה: צמד החוקרים הוותיקים קרטיס והארט, Drew A. Curtis ו-Christian L. Hart פרסמו מחקר המציג ראיות התומכות בהכללה של שקר פתולוגי כאבחנה עצמאית ב-DSM. במהלך השנים, אמר הארט, הוצעו כמעט 20 הגדרות לשקר פתולוגי, אך יש מעט מאוד חפיפה ביניהן: "התכונה הנפוצה היחידה באמת היא שהאנשים האלה משקרים הרבה".
לצורך המחקר גויסו 807 נחקרים, בין ינואר לאוקטובר 2019, מפורומים שונים של בריאות הנפש, מדיה חברתית ואוניברסיטה. מבין אלה שגויסו, 623 השלימו את המחקר. המשתתפים נתבקשו להגיב להנחיות שקריות תדירות, לשאלונים על התנהגות שקרית, לשקרים בסיטואציות יומיומיות, לשאלון המצוקה-5 (The Distress Questionnaire‐5) ולשאלות דמוגרפיות.
מבין המשתתפים, 13% ציינו שהם זיהו את עצמם או שאחרים זיהו אותם כשקרנים פתולוגים – כלומר מספרים שקרים רבים בכל יום במשך יותר משישה חודשים. אנשים שהזדהו כשקרנים פתולוגים דיווחו על מצוקה גדולה יותר ועל תפקוד לקוי מאשר אנשים שלא נחשבו לכאלה.
מתי נדרש לשקרנים כפייתיים טיפול?
שקר פתולוגי מוגדר גם ככפייתי, כאשר שקרים מתפתחים משקר ראשוני ומסופרים ללא סיבה נראית לעין. "הדבר הראשון שצריך לדעת על שקר פתולוגי או כפייתי הוא שמדובר בתופעה נדירה," אמר טימותי לוין, יו"ר המחלקה ללימודי תקשורת באוניברסיטת אלבמה בברמינגהם ומחבר הספר "הונאה" (Duped) שיצא לאור ב-2019. המחקרים שערך ועליהם הסתמך בעת כתיבת הספר טוענים שרוב האנשים אומרים את האמת רוב הזמן.
הארט קיים בכל מחקריו אינטראקציה עם שני אנשים בלבד שתאמו את ההגדרה הקלאסית של שקר פתולוגי. "זה היה מסחרר", התוודה. "כשאנשים מתחילים לשקר כל כך הרבה עד שהם לא יכולים להפסיק או כשזה מתחיל לפגוע בהם או באנשים סביבם, זה אולי מצריך טיפול"
"השקרנים הפתולוגים הם די יוצאי דופן", אמר לוין, מה שלא אומר ששקר אינו נפוץ: רוב האנשים משקרים לפעמים, אפילו מדי יום. על פי המחקר שערך לוין, האדם הממוצע משקר עד פעמיים ביום. לוין העיד על עצמו כי הוא משקר בקביעות בסופרמרקט לדוגמה, כשעובדי החנות שואלים אם הוא מצא את כל מה שחיפש. מאז החלה מגיפת קוביד-19, התשובה האמיתית לשאלה הזו היא כמעט תמיד "לא", אבל הוא עונה "כן" בכל מקרה.
לוין סיפר, כי אחד מתלמידיו עבד בחנות בגדים קמעונאית ושיקר באופן קבוע ללקוחות שמדדו בגדים. תלמידה אחרת - פקידת קבלה - שיקרה כדי לחפות על רופא שאיחר באופן כרוני. "כל זה די נורמלי," אמר לוין. האמת היא ש"כנות היא ברירת המחדל שלנו לתקשורת - פשוט משום שאנשים צריכים להיות כנים אחד עם השני כדי לעבוד ביעילות בקבוצות גדולות, משהו שבני אדם עושים בצורה ייחודית בממלכת החי".
אבל ההיצמדות לעובדות לא קלה עבור כולם. במחקריהם, הארט וקרטיס מצאו שרוב האנשים מספרים בממוצע כשקר אחד עד שניים ביום. זה די נורמלי, כאמור. לעומתם, יש אנשים שמשקרים הרבה, בערך עשרה שקרים ביום בממוצע. הארט וקרטיס מכנים שקרנים פוריים או סדרתיים במיוחד - מישהו כמו ברני מיידוף, שמטעה ומרמה משקיעים למשל - "שקרנים גדולים", וזו גם הכותרת של ספרם האחרון.
שקר גדול הוא די יוצא דופן. שקר פתולוגי הוא אפילו יותר נדיר מזה. להערכתו, הארט קיים בכל מחקריו אינטראקציה עם שני אנשים בלבד שתאמו את ההגדרה הקלאסית של שקר פתולוגי. "זה היה מסחרר", התוודה הארט. "כשאנשים מתחילים לשקר כל כך הרבה עד שהם לא יכולים להפסיק או כשזה מתחיל לפגוע בהם או באנשים סביבם, זה אולי מצריך טיפול", אמר.
שקר יכול להיות גם מאפיין של הפרעות אחרות, אבל כשערכו הערכות פסיכולוגיות לאנשים שעמדו בקריטריונים לשקרנות פתולוגית, "התברר שלרובם אין הפרעה פסיכולוגית אחרת, ולכן נראה שהשקר הוא הבעיה העיקרית שלהם"
מדובר על קטגוריה קלינית של אנשים שמספרים כמויות מוגזמות של שקרים, שפוגעים בתפקודם, גורמים למצוקה ומהווים סיכון מסוים לעצמם או לאחרים - זו אמורה להיות הגדרת העבודה של שקר פתולוגי שקרטיס והארט מקווים שתיכלל ב-DSM. לדבריהם, מדובר באנשים שהשקרים שלהם כפייתיים, הם משקרים גם במצבים שבהם אדם סביר כנראה לא ישקר ונראה שבמקרים רבים אפילו כשהשקר לרעתם. המצב הזה מוביל אותם פעמים רבות לתפקוד לקוי הכולל בעיות חברתיות, ביחסים האישיים ובעבודה.
ברמה מסוימת, שקרנים פתולוגים יודעים שהם משקרים. כאשר הם מעומתים עם השקרים שלהם, הם בדרך כלל מודים בתרמית. שקר יכול להיות גם מאפיין של הפרעות אחרות, אבל הארט טוען שכשהם ערכו הערכות פסיכולוגיות לאנשים שעמדו בקריטריונים לשקרנות פתולוגית, הם מצאו משהו מעניין. "התברר שלרובם אין הפרעה פסיכולוגית אחרת, ולכן נראה שהשקר הוא הבעיה העיקרית שלהם", אמר.
האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, APA, המפרסמת את ה-DSM, בוחנת באופן קבוע הצעות לאבחונים חדשים. לדברי החוקרים, יש בידיהם מספיק ראיות והם נמצאים בתהליך של מילוי הטפסים שה-APA דורשת כדי לשקול אם שקר פתולוגי ראוי להיות אבחנה חדשה ועצמאית.
האם מקצועות מסוימים מושכים אנשים שמשקרים יותר?
סוגיה מעניינת נוספת היא האם מקצועות מסוימים מושכים אנשים שמשקרים יותר מהממוצע. פוליטיקה, למשל, שבמיוחד בשנים האחרונות הפכה לתחום שבו נדיר לשמוע אמת. לדעת הארט האמת היא אחרת: זה לא שאנשים שמשקרים הרבה נוטים להימשך למקצועות מסוימים. אלא שעבודות מסוימות - כמו מכירות למשל או פוליטיקה - כנראה מתגמלות את היכולת לשקר בצורה חלקה, ולכן יש סיכוי גבוה יותר שנמצא בין העוסקים במקצועות הללו ריכוז גבוה יותר של אנשים שמשקרים יותר מהממוצע.
"הראיות שיש לנו מצביעות על כך שפוליטיקאים מטבעם אינם פחות ישרים מהאדם הטיפוסי," אמר הארט. "יחד עם זאת, כשאנשים נכנסים לפוליטיקה, יש ראיות די טובות לכך שהפוליטיקאים המצליחים ביותר הם אלה שמוכנים יותר לכופף את האמת".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
